"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" מדוע התורה מדגישה לנו במיוחד את שנות חייו של יעקב אבינו בארץ מצרים?

המושג חיים כשלעצמו דורש הגדרה מה הם 'חיים טובים' כיצד ניתן להגדיר חיות, והאם ניתן לכמת זאת במספרים?

לפי עולם הפסיכולוגיה של אומות העולם, החיים והחיות נמדדים לפי חוויות וריגושים, הנאות ובילויים, שהאדם חווה בשנות חייו, המשוואה פשוטה ככל שחווית יותר ריגושים הרי שחיית יותר.

היהדות לעומת זאת מגדירה מעיין נובע כ'מעיין מים חיים' יש במעיין כח נובע חיות ומים שאין בבאר ובבור מים רגיל, נקודת החיבור בין המים לנביעה היא מוגדרת חיים משום שבנקודה זו יש נביעה ונתינה, ועל כן הטובל במעיין לא צריך ארבעים סאה כמו במקווה, כח החיות מטהר באומה רבה יותר. ('שב שמעתתא' בהקדמה).

"יגע רבי בונא עשרים ושמונה שנה בתורה מה שלא יגע תלמיד וותיק למאה שנה" (שיר השירים רבה ו יג) מבחינת היהדות נתינה שווה לחיים, אפשר ל'כמת' את החיים לא לפני שנות חיים אלא לפי צדקה וחסד עזרה ונתינה, כך היא כמות חייו.

מסיבה זו מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין בשם הזוהר הקדוש התורה מדגישה כי עיקר חייו של יעקב אבינו היו בשהותו בארץ מצרים, שם כאשר הכין את הקרקע הרוחנית בהתמסדות תורנית לבני ישראל בשנות הגלות במצרים.

התורה מצווה על האדם "ובחרת בחיים" גם שיש רצון הנפש חושקת לברוח מהמציאות, לכאוב את הכאב או להיות בבדידות, על האדם לאזור אומץ ולאסוף את עצמו ולבחור בחיות ושמחה, נתינה וחסד, ובכך ליצוק את חייו למשמעות נצחית ולהטביע חותם בדורות הבאים.

כל אדם צריך לשאול את עצמו האם הוא רק עובר ליד החיים, או שהינו חווה את החיים עצמם, אם לא הרי שעליו להתעסק בבניין החיים, בעסק היצירה ובעולם הנתינה, למען המשכת חיות רוחנית ואלוקית, למען האחר, או יותר נכון למען האדם עצמו!

שבת שלום ומבורך!